הפרקטיקה הלאקאניאנית מזוהה יותר מכל עם החיתוך, ובצדק. החיתוך הוא אחד החידושים הגדולים של הקליניקה הלאקאניאנית. אך לא בחיתוך הפגישה מדובר; הוא רק הכרוז של החיתוך, ובטח לא העיקר. לאקאן הציג את החיתוך כפונקציה חיונית בריפוי הפסיכואנליטי. עד כדי כך, שהייתי אומר שהאדם הבריא כפי שמשתמע מהכוונת הריפוי הפסיכואנליטית אינו זה המודע לעצמו, כלומר, המשליך את יהבו על הדיבור ועל המחשבה, אלא הוא זה, שבסופו של דבר יודע לחתוך. ואם בסוף אנליזה הוא נוטה אל הבִרבוּר, הרי שזה רק מתוך ידיעה שהברברנות היא דרכו להתענג, יותר משהיא דרכו לתקשר עם האחר. את ה-ergo ב- cogito ergo sum של דקארט אין להבין כדדוקציה או כמסקנה הנובעת מתוך פעולת הקוגיטו אלא כפונקציה של חיתוך (התרגום הרווח בעברית "אני חושב משמע אני קיים" הוא לכן מוטעה בעליל). מספיק לשאול את האובססיבי, כלומר את זה שחושב, לגבי יחסיו עם הקיום. הוא ישיב שהוא מרגיש שהוא לא חי את חייו, ומיהו אם לא זה שתמיד משתרך מאחורי החיים, ממתין ל-ergo כמסקנה, בעוד שהחיתוך לעולם נדחה ואיתו גם התחושה שהחיים התחילו.
פציינטים מדברים באין-סוף צורות על הקשיים ביחסים עם האחר. למרבית הקשיים ניתן לעשות רדוקציה לקושי לבצע חיתוך. יחסים עם האחר שמתקיימים באופק שאין בו אפשרות לחיתוך יאופיינו במידה כזו או אחרת של רודפנות, מחנק וחוסר סיפוק. כך שבאופן פרדוקסלי, האפשרות לחיתוך היא תנאי יסודי יותר ליחסים מספקים עם האחר מאשר האפשרות לקֶשֶר. מדובר בעקרון כה יסודי במחשבה הלאקאניאנית ובפרקטיקה הלאקאניאנית, עד כדי שניתן למצוא אותו בכל סוגייה פסיכואנליטית חיונית. בסמינר X, המועקה, למשל, לאקאן מציע תיקון לתזה של פרויד על המועקה, לפיה מקורה בהיעדרו של האובייקט. לאקאן מדגים כיצד מקורה בהופעה של אובייקט ממנו לא ניתן לבצע הפרדה – כך למשל, המועקה מופיעה אצל התינוק, אומר לאקאן, לא כאשר האובייקט חסר, השד של האם לצורך העניין, אלא באפשרות של הופעתו בכל רגע. זו הסיבה לכך שהמועקה נפתרת בסופו של דבר רק על ידי חיתוך. מקרה דגם נוסף – ההעברה. ההעברה היא ודאי צורה של קשר, כלומר של חיבור, שהוא תנאי לכל אפשרות לטיפול פסיכואנליטי, אך בעוד שהעברה אינה שונה במהותה מהאהבה, מדובר באהבה חסרת תקדים – כזו שמטרתה, מהצד של הכוונת הריפוי, אינה אלא אחת: להביא את עצמה לידי סיום, לחתוך אותה. זה הופך אותה לחסרת תקדים משום שכל אהבה אחרת מתקשה לסבול את האפשרות של מה שמכונה "פרידה".
הדוגמאות שהבאתי כאן נוגעות ביחסים עם האחר הקטן, אך הכסף הגדול של האנליזה מצוי, כמובן, ביחסים עם האחר הגדול ועם האובייקט (a). במפגשים אציג צמתים מרכזיים בהכוונת הריפוי הפסיכואנליטית מהפרספקטיבה של החתך – הסובייקט מאופיין בהיותו שסוע, כלומר, הוא קיים ככזה בזכות היותו חתוך; קבלת פציינט לתחילת העבודה; מהי העברה ומה עמדת האנליטיקאי ביחס להעברה; התערבויות קליניות; וכמובן – סיום האנליזה.
חדר 85, קמפוס נמיר סמינר הקיבוצים.
עדכון: עקב מגפת הקורונה, עד להודעה חדשה פורום לאקאן תל אביב עבר לזום וידאו
פרטים בקישור הבא: https://bit.ly/33TsCS7
[contact-form-7 404 "לא נמצא"]