המועקה – חרדה
ד"ר יהודה ישראלי
מתוך סמינר המועקה של לאקאן 1962
The real is “the essential object which isn’t an object any longer, but this something faced with which all words cease and all categories fail, the object of anxiety par excellence” Lacan.
תרגום: הממשי הוא האובייקט המזוקק שאיננו אובייקט כבר, אלא משהו שכאשר נתקלים בו כול המילים חדלות וכול הקטגוריות נכשלות, זהו אובייקט המועקה פר אקסלנס.
הסבר: לאדם יש אנרגיה מינית, ליבידו, שאותה הוא משקיע בדברים. כתינוק הוא משקיע את זה באימו, בשד, ובהמשך החיים באובייקטים שהוא מעניק להם ערך כמו כסף, אסתטיקה כבוד, יוקרה. אפשר להמשיל זאת לאדם שמשקיע כספים במניות שונות. בפועל, לא את כול האנרגיה אפשר להשקיע באובייקטים. חלק מהריגוש אינו מצליח להתנסח באובייקטים. חלק מהכסף אינו מגיע לבורסה. מה קורה עם אותה אנרגיה בלתי מושקעת? היא מטיילת בגוף ומרגישים אותה כחרדה או מועקה. אם אפשר היה לנסח אותה, כלומר לקשור אותה לאובייקטים שיש להם שמות, להכיל אותה בעולם השפה והדימויים, אז אפשר היה להיפטר ממנה.
“anxiety is a way of sustaining desire when the object is missing and, conversely, desire is a remedy for anxiety.” Lacan.
תרגום: מועקה זו דרך לקיים איווי (תשוקה) כאשר האובייקט חסר, ולהיפך, איווי הוא פתרון למועקה.
הסבר: החרדה היא סוג של תשוקה אלא שזו תשוקה שאין לה מטרה מוגדרת, אובייקט עם שם. האיווי הוא אותה התשוקה כאשר יש לה שם. אם אני רוצה משהו ואני לא יודע מה אני נכנס למועקה וחרדה. אם הצלחתי לנסח שהדבר שאותו אני רוצה קוראים לו "סנדוויץ'" אז הצלחתי לנסח אובייקט עבור התשוקה, וכך האיווי נהיה הפתרון למועקה.
“anxiety does not deceive.” Lacan.
תרגום: המועקה אינה מרמה.
הסבר: בעולם האובייקטים בעלי השם וההגדרה יש רמאות. לכאורה אני רוצה כסף אבל בעצם אני רוצה כבוד שכסף יביא לי. לכאורה אני רוצה כבוד ובעצם אני רוצה אהבה שהכבוד יביא לי. בעולם שבו אין אובייקטים מוגדרים בעלי שמות אין אפשרות לרמאות.
“all desire arises from lack, and anxiety rises when this lack is itself lacking.” Lacan.
תרגום: כול איווי (תשוקה) מקורו בחסר, ומועקה מתרחשת כאשר החסר הזה חסר.
הסבר: כאשר אני לא מצליח לקשור את האנרגיה לאובייקט בעל שם הריגוש ממשיך להסתובב בגוף ללא פורקן ולכן מעיק. אני רוצה להיפטר מהעודף ריגוש המעיק ע"י הטלה שלו על אובייקט בעל שם. אם אני לא מצליח להיפטר ממנו כי אני לא מצליח לנסח אובייקט כמושא לתשוקה, הריגוש נשאר תקוע בגוף. התקיעות סותמת מקום שאמור להיות ריק, מקום שאמור לשמש כחסר שהוא בסיס לתשוקה. לכן במצב של מועקה חסר את החֶסֶר שהוא הבסיס לתשוקה ותנועה, במקום זה יש תקיעות.
