מאמרים

זמן באנליזה – חיתוך הפגישה כפירוש

מתוך "מלאכת הטיפול הלאקאניאני" יהודה ישראלי, הוצאת רסלינג

חיתוך הפגישה על ידי המטפל הוא כנראה הנושא השנוי ביותר במחלוקת בנוגע לפרקטיקה של הפסיכואנליזה הלאקאניאנית, ולא בכדי; הוא מקפל בתוכו את תמצית השוני בין אנליזה פוסט-פרוידיאנית לסוגיה ובין הפסיכואנליזה הלאקאניאנית. הביטוי השכיח של "הפגישה הקצרה" אינו מדויק, שכן לעיתים החיתוך מתבצע לאחר עשרים דקות ולעיתים לאחר ארבעים דקות. העיקרון הוא שמועד הסיום אינו ידוע מראש, לא למטופל ולא למטפל.

הפירוש החזק ביותר שעומד לרשות המטפל, כלומר הפירוש שמחולל פתיחה של הלא מודע, אסוציאציות, תובנה חדשה והתמקמות חדשה, הוא האקט של חיתוך הפגישה. חיתוך הפגישה הוא אקט השווה אלף מילים. תכלית אחת של חיתוך הפגישה היא לעודד מחשבות על הטיפול בין הפגישות. המחשבות של המטופל על דברים עליהם היה רוצה לדבר בטיפול הן חלק מהותי מהטיפול. מתוך מחשבה על הפגישה כטריגר של תהליך, עיקר חשיבותה טמונה בפתיחה של המחשבה והנעת האסוציאציות החופשיות ולא במשכה. הנקודה בה הפגישה מסתיימת קריטית לתכלית זו בשל טבעו של הדיבור, שבכוחו לכסות לא פחות מאשר בכוחו לגלות. בטיפול, משרת הכיסוי הימנעות מנקיטת עמדה או טשטוש העמדה. החיתוך, במילים אחרות, מפריע לתוכנית המפלט של הגנות המטופל. כך למשל, חיתוך פגישה של מטופל דכאוני עשוי לעורר בו תביעה ובכך לחשוף את המניפולציה, שלעיתים מסתתרת מאחורי הדיכאון. כאשר מטופל אומר שהוא מיואש ושהטיפול לא עוזר לו ולכן אין בו טעם, חיתוך הפגישה באותה הנקודה עשוי לעורר בו זעם, שיצביע על כך שבכל זאת יש דברים שחשוב לו לומר.

לצד הדגשת אמירתו האחרונה של המטופל, חיתוך הפגישה מהווה גם פירוש רחב יותר.[1] החיתוך מייצר אפקט של אניגמטיות. האניגמה הזו מעוררת חוויה של תשוקה: תמיהה וסקרנות בנוגע לרצונו של המטפל. עצם התעלומה לגבי רצונו של מי שממלא את מקום האחר הגדול מסכלת את המאבקים מול תביעתו, בדיוק משום שתביעתו אינה ברורה. האניגמה לעיתים מציפה חרדה, אך זהו שלב הכרחי בדרך מתביעה לתשוקה. האניגמטיות מסייעת לנוירוטים לשחרר את תפיסת העולם המקובעת שלהם (במקרה של פסיכוטים, האניגמטיות הזו מסוכנת, שכן היא מעודדת אותם לייצר הסברים דלוזיונליים). אפקט נוסף של החיתוך הוא עידוד המטופל לומר מה שחשוב לו ולהבחין בין עיקר ותפל בתשוקותיו. נוירוטים מלהגים כדי להתחמק מהתשוקה שלהם. זאת הסיבה שפעמים רבות המטופל מעלה את הנושא החשוב בסוף המפגש כמטיל פצצה. הידיעה שהזמן קצר ושבכל מקרה לא יספיק לומר הכול מעודדת אותו לומר את מה שחשוב לו, באופן שהופך את היוצרות. המטופל מתחיל מהדבר החשוב ביותר, שמא תיגמר הפגישה בטרם הספיק לומר אותו, ואז עליו להמשיך להתמודד עם המשך הדיבור על הנושא.

אפקט נוסף של החיתוך, שמציין לאקאן, הוא מניעה של יצירת מובן ואשליית ידע, כדי שהדיבור לא יושתת על התענגות על עצם הדיבור או על החוויה שאנו מבינים על מה אנו מדברים, כלומר, על הסכם דמיוני.[2] משום שמטרת הטיפול היא, במובנים רבים, לוותר על הסיפוק שבהתענגות לטובת התשוקה, הרצון, האמביציה, שעומדים בבסיס הפעולה, הרי שהדיבור עצמו עלול לספק התענגות שתעכב פעולה ובכך לחטוא למטרת הטיפול. פעמים רבות מגיעים לטיפול כדי לסייע במעבר לפעולה, ואכן הדיבור מקרב אותנו לשפת המצוק של הפעולה, ועם זאת הוא לא חלק מפעולת הקפיצה. המעבר מדיבור למעשה כרוך בקפיצה קוונטית; המעשה יתרחש בתנאי של הפסקת הדיבור. חיתוך השעה מעודד את המעבר הזה בעוצרו את ההתענגות שבדיבור, שלעד עלולה להחליף את המעשה. גם אם המטופל רוצה להגיד עוד, החיתוך מסייע לו בהכרה שלא ניתן לומר הכול ושאם הוא ידחה את הפעולה לטובת הניסיון לומר הכול, הרי שלעולם לא יגיע לידי פעולה.

חיתוך הפגישה מבטא את המחויבות האתית של האנליטיקאי לתשוקתו של המטופל. אם בטיפולים אחרים בתום חמישים הדקות המוגדרות מראש אוסף המטפל את הלא מודע של המטופל לפני שהוא יוצא חזרה לעולם, הרי שבטיפול הלאקאניאני המטפל מחויב להיות ערני בכל עת כדי לחתוך בצורה מיטבית. המבנה הנורמטיבי-אובססיבי של חמישים דקות קבועות מראש עלול לפתור את המטפל מנקיטת עמדה ולחזק את אמונתו של המטופל בנורמליות. גם בחייו, עשוי המטופל לקבל החלטות על פי נהלים שרירותיים ונורמות. אם לא הנורמה מנחה את משך הפגישה – מה כן? אותו בסיס שהיינו רוצים שינחה כל בחירה, התשוקה של המטופל. העמדה שנוקט המטפל בפירוש שקוטע את הפגישה היא עמדה ביחס לתשוקתו הלא מודעת של המטופל. אם המטופל אומר בסוף נושא "זהו!", חותך המטפל כאילו פירש "כאשר אתה אומר 'זהו!', רצונך לסיים את הפגישה, ולרצונך אני נאמן". המחשבה על עשרים הדקות שנותרו עד תום חמישים הדקות היא בבחינת תביעה או ציווי, שמטרת הטיפול היא להיחלץ ממנו. אם המטפל נוקט עמדה—עמדתו של המטפל הלאקאניאני היא של פירוש עמדת הלא מודע של המטופל—הרי שאת מקום המבנה האובססיבי תתפוס התשוקה הלא מודעת של המטופל.

[1] Fink, B. (2007) Fundamentals of Psychoanalytic Technique. New York. Norton. p. 47

[2] Lacan, j. (1978 [1963]) The Seminar of Jacques Lacan, Book XI The Four Fundamental Concepts of Psychoanalysis. New York, London. Norton p.  250