הסמינר השנתי יתקיים בימי שלישי פעם בשבועיים בשעות 20:45-21:45, מפגש ראשון ב- 3.9.24 ומפגש אחרון 19.6.25, בסטודיו 6B, אחד העם 39, ת"א. מחיר ההשתתפות בסמינר השנתי 950 ₪, 800 לרישום מוקדם עד 16.8.24
מובן ואי-מובן \ ד"ר יהודה ישראלי
3.9 17.9 1.10 15.10
האנליזה הלאקאניאנית לא יכולה להימנע מהבסיס הפרוידיאני של פענוח שרשרת המסמנים כפי שהיא מופיעה בטרנספרנס. על האנליטיקאי להקשיב לכל הרבדים. למיתוס הבריאה של האנליזנט, לאיווי שצף על הנרטיב, ולהתענגות של הלא מודע הממשי המבצבצת באותיות. הלא מודע הממשי אינו מבטל את הלא מודע הסמלי, אך הסמלי אינו מספק. ישנם מצבים של התקלות עם הממשי שהמובן ופענוחו לא "מזיזים לו". בעקבות כך, מה שמשתנה אצל לאקאן אחרי פרויד זה המשקל של התענוג, הסיפוק, ההרמוניה שמפיקים מהמובן. כשהמובן נהיה פחות מעניין, ההוויה נהיית יותר מעניינת.
המטרה של סדרת המפגשים היא לבחון כיצד עובדים באנליזה עם הלא מודע הסמלי והלא מודע הממשי, עם המובן ועם האי-מובן.
פרויד נגמל מקוקאין אך לא מטבק. לדבריו, למרות מחלתו המתקדמת, יותר היה חשוב לו להמשיך לכתוב על הפסיכואנליזה והעישון היה חלק חיוני בתהליך הכתיבה. לו הכתיבה הייתה בלתי אפשרית עבור פרויד מסיבות אחרות, האם זה היה מייתר את העישון? הוא לא היה מוותר על העישון. אנחנו יודעים זאת משום שכשהוא נשאל אם יש מובן לסיגר, הוא ענה שלפעמים סיגר הוא רק סיגר. מתי לפעמים? על כך לאקאן היה אומר, כשהלא מודע הממשי נוכח.
המעטפת הסמלית של הסימפטום "סיגר", אמנם קשורה למובן "כתיבה", אך הגרעין הממשי של הסימפטום עשוי ממסמן אחד בלבד, שאינו קשור למסמנים אחרים אלא לעצמו בלבד. לפעמים סיגר הוא רק סיגר, שאינו קשור בשרשרת המסמנים למסמנים אחרים, שאינו מייצר איווי בגלישה המטונימית בין המסמנים. כשהמסמן זהה לעצמו בלבד הוא קשור להתענגות. בקצה הסמלי של הרצף בין הסמלי לממשי יש את המיתוס שעשוי ממשמעויות בלבד לכן ניתן לתרגם אותו לכל שפה. בקצה הממשי של הסקלה יש את השירה, שעשויה לא רק מהמובן אלא מהאספקטים החושניים של הללנג וההתענגות על המסמן הבודד.
במפגשים נדבר על צורות ההקשבה לנדבכים של הדיבור של המטופל בין הממשי לסמלי: הללנג, האספקט החושני של השפה שמתקיים לא רק בשפת הדיבור. האות או הסימן שהוא המסמן הבודד שהפירוש שלו אינו מייצר איווי אלא מצביע על התענגות. המסמן ועל מגוון המנגנונים שמייצרים מובן ומשמשים גם לפענוחו. נדבר על ההתענגות הפאלית והסיפוק האחר שקשורים למובן כמו בדוגמא של המיסטיקאי אנג'לוס סילסיוס וההתענגות הנשית, האחרת, שמעבר למובן המזוהה עם המיסטיקנית תרזה מאווילה.
מהו האובייקט שלך? \ עידן אורן
5.11 19.11 3.12 17.12
העבודה הפסיכואנליטית כרוכה באקטיבציה של השאלה "מהו האובייקט שלך?". לצורך העניין אגדיר כאן "אובייקט" כתשובה לשאלה "מה חשוב לך בחיים?", במובן של מה מחזיק אותך על הרגליים כסובייקט, מה מייצב את ההוויה שלך. יש צורך באקטיבציה של השאלה משום שהסובייקט לא מגיע איתה לאנליזה. בין היתר, משום שיש לו תשובות מוצקות בנוגע לאובייקטים שלו. חלק מהתשובות מעוררות בו סבל, אך הודאות שיש לו בתשובות עושה עליו בה בעת אפקט מרגיע. אדם פונה לטיפול כשהודאות מתערערת, כלומר, כשנדמה ששינוי אפשרי. הניסיון האנליטי מלמד שהתחושה הזו ששינוי אפשרי לא רק שלא מייצרת אופטימיות, אלא מועקה ובהלה. הסובייקט מעדיף את הוודאויות הכוזבות שלו. המועקה והבהלה מניעות את הפניה שלו לאנליטיקאי, והפניה הזו היא תמיד זהירה, מהוססת, ויש בה תמיד מן ההימור. הנקודה שבה אנו פוגשים את הפציינט היא נקודת ההימור הזו. האנליטיקאי הוא זה שמביא את העובדה הזו בחשבון באופן בו הוא מקבל פנייה.
אתן דוגמה, שנדמה לי שיש בה מין הפרדיגמטיות. אישה בשנות ה-60 לחייה מייחסת את הסבל שלה לבדידות. כשחבר אהוב מהעבר יצר איתה קשר היא "שכחה" לחזור אליו. שאלתי אותה- מדוע שכחת לחזור אליו? אחרי שפסלנו תשובות לא משכנעות היא הודתה שהופיעה אצלה מועקה. אמרתי- את לא מפסיקה לומר שמה שחסר לך הוא מישהו שירצה אותך, יאהב אותך, והנה כשזה מופיע, את מרגישה מועקה ונעלמת. היא רואה את הסתירה, ולא מצליחה להסביר אותה לעצמה. לבסוף היא אמרה, עולה בדעתי שהוא תמיד העריץ אותי, וההערצה הזו הייתה נוכחת גם באותה השיחה, עדיין, אחרי כל השנים. ופחדתי שהמיתוס הזה יישבר אם נחזור לקשר.
מה התגלה כאן? שהאובייקטים "אהבה" או "קשר" או "זוגיות" או "סקס", אינם האובייקט שלה, או ליתר דיוק, שיש אובייקט אחר, חשוב יותר עבורה, שחותר תחת כל אלה, והוא זה שמקבל כאן את השם "המיתוס". ברגעי האמת מתגלה האובייקט שהיא דבקה בו, מחויבת לו, נאמנה לו, אוהבת אותו. היא אמרה זאת באופן נוסף, מפורש יותר. היא תיארה את בדידותה כ"לחיות בתוך ארון זכוכית". מהו הארון הזה אם לא המשכן של האובייקט היקר ביותר עבורה? (לצורך העניין אפשר לכנותו המיתוס של האני, ולומר שמה שחשוב לה הוא לשמור על מעמדה כאובייקט מיתי, גם במחירים כבדים).
האנליזה לא חותרת להחלפת אובייקטים לא מוצלחים ל"אובייקט הנכון", וגם לא בהכרח לאובייקטים שהפציינטית מבקשת לעצמה, בין היתר בגלל שאובייקט המיתוס הוא לא ההופכי של האהבה והמין, אלא הוא ממלא בהם תפקיד מרכזי. וכאן אנו נוגעים באחד מהמבואות הסתומים בחשיבה האנליטית, כמו גם בכל מקרה קליני. האהבה והמין מושתתים על נרקיסיזם, על מיתוס האני, לא פחות משהם מושתתים על "יחסי אובייקט", אם למנות את אחד הבינארים של פרויד שקורסים לתוך עצמם. במפגשים ארחיב על כך. כאן אומר רק את זה: אנחנו לא צריכים להיות מופתעים מדי מהעובדה שאחרי שבודדנו את אובייקט המיתוס באנליזה היא התחילה לדבר על הפנטזיה המינית שלה באופן שלא קרה בעבר. והיא העירה, אני לא יודעת למה, אבל אלה הדברים שעולים לי לראש.
המוצא מהסבל הסימפטומטי אליו חותרת האנליזה הוא מה שאציע לכנות הכנסה לפעולה של האובייקט, מה שבסופו של דבר מתאפשר רק על ידי הוצאת האובייקט מארון הזכוכית, כלומר, על ידי ריקון ארון הזכוכית. כשקודש הקודשים הוא חדר ריק, אז כל פנטזיה מכבדת את בעליה.
לדעת על בשרך \ אלון יפה
14.1 28.1 11.2 25.2
מעבר לתובנות היסטוריות – אמא ואבא, ונרטיבים על מי אני ועל התאונות שקרו לי בחיי האהבה – פסיכואנליזה חותרת לידע על בשרך. איזה מין ידע זה, שנוגע בבשר ושבנוסף גם נלמד על בשרך? האם זה הכרחי לה, לאנליזה, שכידוע הינה פרקטיקה ששוללת מגע, להתקדם תוך שהיא משפיעה על הגוף? בשאלות האלה נעסוק בשיעורי הסמינר בעזרת טקסטים והתייחסויות ספציפיות של לאקאן.
הידע שיכולה לאפשר אנליזה, הוא כמובן לא הידע של הרוקחות הפסיכיאטרית, שעוסקת בגוף בדרך של ניסוי ותעייה במינוני מולקולות, וגם לא ידע פסיכולוגי, המכמת את הממוצע הרצוי של תחושות, התנהגויות ורגשות בקולקטיב תרבותי מסוים ומלמד את הטכניקה שתתמרן אותן חזרה לנורמה. את סוגי הידע האלה אפשר לרכוש בשוק הידע של האקדמיה או בחיפוש בשוק המידע של האינטרנט.
האנליזה עוסק בקשרים האינטימיים ביותר והפרטיקולריים של סובייקט לגופו, לשפתו, לתשוקתו, ומתוך ההתנסות הזו מבליח ידע מסויים, ידע על על ההתענגות של הסובייקט המסויים הזה. זהו ידע פרטי, שאי אפשר לחלוק, המהווה את דרכו החדשה של אותו סובייקט לחיות עם ההתענגות, ללא האמצעים השקריים והמנכרים ששימשו אותו עד כה.
חצויים באהבה \ עפרה שלו
11.3 25.3 8.4
החידה שהובילה את פרויד לכתוב את "על ההשפלה הכללית בחיי האהבה", אחד משלושה טקסטים המהווים תרומה להבנת הפסיכולוגיה של האהבה, היא מדוע גברים רבים כל כך סובלים מאימפוטנציה דווקא עם האישה שהם אוהבים.
אותם גברים אינם יכולים לחוש אהבה ותשוקה כלפי אותו מושא; "באהבתם אין הם משתוקקים, ובאשר תשוקתם שם אין הם יכולים לאהוב".
הפיצול בין מה שפרויד מכנה ערוץ החיבה לבין ערוץ התשוקה, נובע בין השאר מהקשר הקרוב בין התשוקה לבין הביזוי (של העצמי/של האחר), והמחסום הנפשי המבקש למנוע מן הביזוי להשתלב עם ערוץ החיבה.
הפיצול, שפרויד אומר שקיים במידה כזו או אחרת כמעט אצל כל בני התרבות, מסב סבל גדול בחיי האהבה. אנחנו מכירים נגזרות שונות ומגוונות שלו, גם כאלה שאינן נופלות בהכרח לקטגוריה של 'מדונה-זונה', ויודעים כי הוא אינו נחלתם הבלעדית של הגברים.
במהלך המפגשים נתמקד בדיסהרמוניה המובנית בחיי האהבה, כפי שניסח אותה פרויד, עוד לפני הקביעה של לאקאן לפיה "אין יחס מיני". ניעזר בתיאוריה כדי לחשוב יחד על הבעיות בחיי האהבה ששולחות רבים כל כך לפנות לעזרה נפשית גם בעת הנוכחית.
נתייחס לטקסטים נוספים של פרויד, בהם שני המאמרים הנוספים על חיי האהבה ("על סוג מסוים של בחירת האובייקט אצל הגבר" ו"הטאבו על הבתולים"), וכן לקטעים מתוך הסמינרים של לאקאן על העברה ועל חרדה.
איך נוצר סובייקט \ דפנה בן זקן
6.5 20.5 3.6 17.6
איך שיר נולד/ כמו הצחוק, זה מתחיל מבפנים/ ומתגלגל החוצה. (יהונתן גפן)
השנה נבדוק את השאלה איך נוצר סוביקט והאם הוא בהכרח סוביקט מדבר?
נקרא יחד טקסטים של לאקאן וביניהם חלקים מסמינר "ארבעת מושגי היסוד של הפסיכואנליזה"(1964), שבו לאקאן מבחין בין "מה שנרשם" לבין "מה שאינו מפסיק שלא להרשם". נתעמק בקשר שבין כינון הסוביקט לבין המסמן והמקריות .
מה יכולים להיות הגורמים שיכולים להקשות על היווצרות הסוביקט?
נציג מקרים של שיבושים בהיווצרות הסוביקט, כמו באוטיזם לדוגמא ואת אופני הטיפול בילדים ובתינוקות כדי לסייע להם לצלוח את הדרך כדי להיות סוביקטים. ("להתגלגל החוצה").
