ב-1930 קובע פרויד כי האשמה היא הגורם המרכזי לאי הנחת שהוא מנת חלקה של התרבות: המחיר שאנו משלמים על ההתפתחות הציביליזציה הוא ירידה ביכולתנו להיות מאושרים בגלל התחזקות תחושת האשמה.
תחושת האשמה משכה את תשומת לבו של פרויד למן ההתחלה. כבר ב-1896 הוא פורש את התזה לפיה המחשבות הטורדניות המאפיינות את הנוירוזה האובססיבית הנן גלגול של תוכחה עצמית בגין הנאה מינית.
שנים לאחר מכן יגיד פרויד כי תחושת האשמה הלא מודעת היא הכוח החזק ביותר מבין הכוחות הפועלים נגד ההחלמה.
בסדרה של שלושה מפגשים נעקוב אחר גלגוליו של המושג "תחושת אשמה" אצל פרויד דרך קריאתו של לאקאן, תוך ניסיון להתחקות אחר המקור שלה ולהבין מדוע נתן פרויד דווקא לה מקום יסודי כל כך בהתנסות האנושית.
בין השאר נבדוק את יחסי הגומלין בין המושגים "תחושת אשמה" לבין "אני עליון," "דחף המוות והתענגות" ו"עקרון ההנאה", ונתייחס לפרדוכסים העומדים במרכז התיאוריה הפסיכואנליטית, בהם הקשר ההפוך בין מוסריות לבין תחושת אשמה.
נשאל האם פרויד היה פסימי יתר על המידה, כפי שחושבים פסיכואנליטיקאים מסוימים, או שמא לא ניתן לשחרר את התרבות מאי הנחת, ואת התשוקה מכבלי האשמה.
טקסטים מרכזיים שבהם נדון: "אי הנחת שבתרבות", "האתיקה של הפסיכואנליזה" (סמינר 7). הקריאה בטקסטים תלווה בדוגמאות קליניות, תוך התייחסות לשאלות כגון מהי העמדה שעל האנליטיקאי לקחת מול צורות שונות של תחושת אשמה של המטופל.
[contact-form-7 404 "לא נמצא"] [contact-form-7 404 "לא נמצא"]הסמינר יתקיים בזום בימי שלישי, בתאריכים: 31/5/22, 14/6/22 ו-21/6/22, בין השעות 20:15 ל-21:15
המחיר: 1,100 ₪ לכל השנה (חמש סדרות); לסטודנטים ולמתמחים- 780 ₪. עלות לסדרה בודדת 280 ₪; 200 ₪ לסטודנטים ולמתמחים.
